בפרשת השבוע, פרשת כי תשא, קראנו על חטא העגל בו כשלו אבותינו אך ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני בו שמעו את הציווי מפי הגבורה- לא יהיה לך א-להים אחרים על פני. רבו הפירושים כיצד הגיעו בזמן כה קצר לעוון החמור של עבודה זרה, וכמו שמעידה התורה בדבר ה' למשה רבנו- סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם עגל מסכה, אולם ברצוני לקשר את הדברים לפרשת פרה אדומה, (הנמצאת בתחילתה של פרשת חוקת בספר במדבר), אותה קראנו השבת במפטיר של פרשת כי תשא.
חז"ל לימדונו במשל נפלא כי פרה אדומה המטהרת באפרה את האדם שנטמא בטומאת מת, באה לכפר ולתקן את עוון עגל הזהב. וכך אמרו במדרש ומביאו רש"י: משל לבן שפחה שטינף ארמונו של מלך. אמרו תבוא אימו ותנקה צואת בנה, דהיינו שאמו של העגל היא הפרה תבוא ותכפר על עוון בנה העגל. ויש לשאול, הלוא פרה אדומה זאת, ששוחטים ושורפים ובאפרה מטהרים את הטמאים, אינה אמו של עגל הזהב שנוצר מתוך האש כאשר השליכו לתוכה את נזמי הזהב שפרקו מאזניהם, ואם כן מה הקשר בין הדברים?
אפשר לומר כי באמירת חז"ל טמון יסוד עמוק בהבנת החטא, וכמו שאמרו רבותינו שאין הדין נמתק אלא בשרשו, דהיינו בכדי לבטל את הדין והגזרה ח"ו, יש לעלות לשורשו של הקלקול ולחפש את תיקונו שם. דומה הדבר למלך שגזר עונש מלקות על האדם החוטא, ובודאי גזירת המלך מועברת לעוזריו ואחר כך לדרג נמוך מהם וכן הלאה עד שמגיעה לביצוע בידי השוטר. אם האדם החייב יתחנן בפני השוטר למחול לו לא יועיל הדבר במאומה שכן אין זו גזירתו של השוטר אלא של מי שגבוה ממנו. כמו כן לא יועילו התחנונים בפני הממונים על השוטר אלא רק בפני המלך עצמו שהרי רק בידו לבטל את הגזירה.
בכל דבר קלקול וחטא יש לבדוק מהו שורשו של דבר, וזהו דבר חז"ל "תבוא אמו ותנקה" שהרי האם היא שרשו של הבן. ואף על פי שטעמה העיקרי של מצוות פרה אדומה נסתר מעימנו, וכמו שאמר שלמה המלך על מצווה זאת "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", בכל זאת נתנו לנו חז"ל פתח ללמוד כמה עניינים ממצווה זאת ונוכל ללמוד גם רעיון זה.
ולפי הבנת הדברים, שכל תיקון לחטא ולחיסרון צריך להיעשות בשורשו של הפגם, ננסה להבין את המצב העגום של מערכת החינוך הכללי בארץ, אשר מתקשה מאד להתמודד עם התנהגויות אלימות של בני הנוער ועם פריקת עול וזלזול שלא היו מוכרים בדורות הקודמים. עלינו לנסות ולהבין את שרשי הבעיה וכיצד צריכים להתמודד עימה, ועל כך בע"ה במאמר הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה