יום שני, 22 בפברואר 2010

אנשי אמונה אבדו? (לפרשת הרב מוטי אילון)

הפרשה המצמררת שנשמעת בכלי התקשורת לגבי מעשיו לכאורה של הרב מוטי אילון מעוררת שאילות רבות ומטרידות. כיצד ייתכן שאדם דתי, ראש ישיבה, מרצה מפורסם ומוערך גם בקרב הציבור הכללי, אדם בעל משפחה ענפה ומעמד מכובד ביותר בציבור הדתי-לאומי, יעשה מעשים כאלה המיוחסים לו? למען הגילוי הנאות אקדים ואומר כי אין הרב אילון משתייך לחוגים החרדיים עימם אני מזהה חברתית את עצמי, אך לצערי איני יכול לחתום על כך שאצלנו דברים כאלה לא יכולים לקרות.

אם ננסה להבין את גודל הזעזוע הציבורי מהמעשים האלה, הוא נובע לדעתי בראש ובראשונה מהתחושה הבריאה הרווחת בציבור כי מאדם דתי יש לדרוש רמת מוסר גבוהה הרבה יותר מאדם שאינו דתי, ואולי במחשבותיהם של חלק גדול מהציבור מצפים מאדם בעל סמכות רוחנית להיות כמעט בדרגת מלאך.
דבר זה ברור ומובן, שכן אורח החיים הדתי הרציני נתפש בעיני רבים מהציבור הכללי כהקרבה גדולה לכל אורך החיים, ויתור גדול על חופש והכנעה מרצון למערכת הכללים והחוקים של ההלכה. להקרבה זאת צריכה להיות לפחות תוצאה של התנהגות המביאה את האדם לשכר בעולם הבא, ולא התנהגות חלילה בלתי מוסרית ובלתי הולמת העוברת על איסורים מפורשים בתורה, וכמו שמביאה הגמרא על רב פלוני שאמר לתלמידיו- "בבקשה מכם אל תירשו פעמיים גיהינום", דהיינו גם תסבלו קושי בעולם הזה וגם לבסוף חלילה תירשו גיהינום בגלל עוונותיכם.

אולם, לאמתו של דבר, תפישה זאת היא פשטנית מאד. בפועל האדם המנהל אורח חיים דתי וחרדי יציב אינו מרגיש שעושה בכך איזו שהיא טובה לקב"ה, או מקריב את הנאות העולם הזה על מזבח השכר של העולם הבא. עולמו של היהודי המאמין הוא עולם הנותן סיפוק לאדם בהרגישו שהוא חי בצורה הראויה, ואין לו שום קנאה בחיים החילוניים שנתפסים בעיניו כצורת חיים לא נכונה וחסרת בסיס רוחני יציב. האמונה בקיומו של בורא לעולם, בתורה מן השמים ובמהלך של השגחה פרטית המלווה את האדם בכל חייו, גורמת לו להרגשה של צדקת דרכו ורצון לחיות את חייו במסגרת  הדרישות ההלכתיות בצורה השלימה ביותר.
השמחה ותחושת המילוי הפנימי בשבתות בחגים ובמועדי ישראל, תחושת הקרבה לאלוקים בשעת התפילה, השמחות היהודיות השזורות לאורך ימי חייו של היהודי, נחת מהילדים והנכדים, הנאמנות המשפחתית בין בני הזוג, הערכים היציבים והברורים לאורם היהודי המאמין מחנך את ילדיו, כל אלו ממלאים את נפשו וישותו בתוכן עמוק שאינו מוכן להחליפו בשום אורח חיים אחר. לכן, כאשר מתבוננים על אדם דתי וחרדי, צריך לזכור בראש ובראשונה שמתבוננים על אדם. אדם החי באורח חיים מסוים שהוא רוצה בו ושלם עמו, ולבושו המיוחד אינו הופך אותו למלאך אלא משיכו לחוג החברתי אתו הוא מזדהה. מעולם לא היה אורח חיים דתי תעודת ביטוח כנגד היצר הרע ושלוחיו הרבים, שכן יצר לב האדם רע מנעוריו ועליו ללחום עם יצרו בכל יום שלא יכשילו. כל מעלתו של האדם הצדיק אינה בהיעדר היצר הרע אלא אדרבא, בהיותו בעל יצר הרע ככל אדם ובהתמודדותו למולו בכוח התורה והמצוות.

ומאחר ואנו מבינים כי מדובר כאן בבני אדם, בני אדם יכולים גם לחטוא. התורה והנביאים מעולם לא כיסו על חטאיהם של גדולי האומה, ובכך לימדו אותנו כי גם החוטא יש לו דרך תשובה ואינו מופקע מכלל ישראל, כשם שאמרו חז"ל על מעשה דוד המלך ובת שבע- "לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות דרך תשובה לרבים".
עם כל הזעזוע מהמעשים הקשים והנוראים שנעשו לכאורה אסור שהדבר יגרום לאיש שבר באמונה חלילה, אלא רק פחד וחשש מפני עצמתו ההרסנית של היצר הרע שעלול לפגוע בכל אחד ואחד אם לא יעמוד היטב על המשמר ויישא עיניו בכל שעה למרום- "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב'ה עוזרו אינו יכול לו."

המעשה המזעזע הזה ראוי שיהי מוקע בצורה הקשה ביותר. הפגיעה הנוראה בזולת הנחשף לניצול מיני משפיל מכוח כפיה פיזית או רוחנית ח"ו, יכול שייחשב כרצח ממש וכמו שאמרה התורה בפרשת האונס- "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". מעשים כאלה אין להסתירם כאשר הם עלולים להמשיך ולפגוע בחפים מפשע, ויש לגונן על הקרבנות הפוטנציאליים אפילו על ידי חשיפתה של הפרשה עם כל חומרתה. את מלוא ההערכה יש לתת לאותם רבנים מהגוף הנקרא "תקנה" אשר ניסו בתחילה למנוע את הנזק וחילול ה' על ידי טיפול דיסקרטי בפרשה אך כאשר ראו כי הדבר אינו מספיק למנוע את האסון הבא קמו ופרסמו את הדברים בגילוי לב, למרות הידיעה הברורה כי הדבר עלול לפגוע פגיעה מורלית קשה, בפרט בציבור אותו הם מנהיגים. הם הוכיחו במעשיהם כי אנשי אמונה לא אבדו, יש לטפל במשברים ברצינות ולא לטאטא אותם מתחת לשטיח תוך סיכונם של בחורים צעירים נוספים חסרי הגנה.

עיקר הלימוד מהפרשה הזאת צריך להיות עבורנו. אל יחשוב האדם כי הוא מחוסן מפני כישלונות חלילה. ייזהר זהירות יתירה בדיני ייחוד והרחקה מן החטא והכיעור, ימלא ליבו בדברי תורה וחכמה במסירות נפש, ישקיע את כוחות נפשו בחמימות והתלהבות בעשיית הדברים הראויים שהוא מאמין בהם, ובעיקר יישא עיניו למרום ויתפלל לאבינו שבשמיים שלא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון, וכבר הובטחנו כי הבא להיטהר הקב"ה מסייע בידו.

3 תגובות:

  1. רק רפרפתי על הנאמר, כך שמאד יתכן ופיספסתי משהו, אמ רוח הדבר, נראה שברור לך שהמעשה אכן נעשה, מאין לך ההוכחות? האם שני עדים כשרים באו ונחקרו ע"י בית דין כשר ומוסמך?! למיטב ידעתי לא ולא.

    אותה תורה שאוסרת על המעשים, וכנראה מכח איסורה מונע הכותב. אותה תורה אוסרת גם על לשון הרע ולהאמין בה (להבדיל מ"לחוש" - קרי: להזהר - כפי שמפרט לפרטי פרטים בעל החפץ חיים, בספרו "חפץ חיים").

    וכפי שכתב בעל החפץ חיים. המספר לשון הרע עצמו אינו טוב יותר, שכן הוא עובר על איסור דאורייתא חמור, כך שבוודאי אינו יכול להלין על אחר שחטא, וודאי אם הוא עצמו *בוודאי* חוטא, והאחר בסך הכל הוצא עליו שם חוטא, אבל הדבר לא הוכח בוודאות - ואותה תורה שמכוחה הטענה, היא זאת שגם קובעת איך מוכחת ההוכחה, וזה הרי לא קרה.

    ושוב אוסיף לסיום, ממש לא קראתי את כל המאמר, אלא רק ראשי פיסקאות, אבל מהכתוב במשפטים שקראתי, לא היה ניכר אף פקפוק במעשה שנטען כי נעשה, אלא התייחסות לדבר כאילו הוא הוכח.

    זה אמנם קשה לנו, אך אנו צריכים להתחזק ולהזהר בדברנו, לבל נכשל להגרר אחר הסחף, גם אם נשאר "המשוגעים היחידים" שלא מאמינים בכל מה שמסופר, בוודאי לא כשמדובר על הוצאת לעז על אדם שאין לנו מושג במעשיו, אם טובים הם, אם לאו (וגם אין לנו אף ענין בכך, אם לא שעלינו להיות בקשר מסויים איתו).

    השבמחק
  2. תודה על התגובה. במאמר הדגשתי מספר פעמים כי מעשים אלה רק לכאורה נעשו שכן כמובן אין לנו ידיעה אמיתית אם אכן נעשו או לא. יחד עם זאת רציתי להתייחס לסוגיא ברמה העקרונית ולא להתחמק מדיון בשאילה הכואבת עצמה, על ידי אמירה שאנחנו לא יודעים אם זה נכון וכו', מכיון שלצערינו דברים כאלה באופן עקרוני יכולים לקרות, וצריך לדעת איך להתייחס אליהם בצורה נכונה. ושוב, אתה צודק לחלוטין שאסור לנו להאמין לשמועות ולקבלן כדבר נכון וברור, ואני באמת מקווה שהרב מוטי אילון יצליח להוכיח את יושרו ונקיון כפיו גם כלפי רשויות החוק.

    השבמחק
  3. הדברים לצערנו הרב חוזרים וניעורים עם פרסום הפרשה החדשה על הרב המקובל מהצפון וכו'. וכבר נכתב בראשית המאמר כי על אף שאיננו יודעים אם הדברים נכונים ואם לאו, דברים כאלה עלולים לקרות גם בציבור החרדי ואין לשום אדם ביטוח בפני היצר הרע אלא יש לעמוד תמיד על המשמר.

    השבמחק