משנכנס אדר- על מצוות השמחה

ראש חודש אדר הגיע ועמו מצוות השמחה- משנכנס אדר מרבים בשמחה. וכבר אמרו הקדמונים כי השמחה אינה מצווה מפורשת אך יש בכוחה להביא את האדם לכל המצוות, והעצבות אינה עבירה מפורשת אך יש בכוחה להביא את האדם לכל העבירות ח"ו. כמה השמחה הפשוטה חסירה לרבים מבני דורינו הרודפים כל היום אחר ענייני העולם הזה ואף פעם לא מרגישים שובע? ומעשה היה ברבי זושא מאניפולי שהיה עני מרוד ובביתו הדל גידל משפחה ברוכת ילדים. פעם אחת הגיע לביתו המט לנפול תלמיד אחד ולו קושיא על דברי הגמרא- חייב אדם לברך על הטובה כשם שמברך על הרעה, דהיינו בשמחה, ושאל איך אפשר לדרוש מאדם שרע לו לברך את ה' בשמחה? אותו התלמיד נשלח על ידי רבו לקבל את התשובה אצל רבי זושא הצדיק. כששמע רבי זושא את השאילה היה תמיה ואמר שמא נפלה כאן טעות? מדוע נשלחת אלי? הלא לי מעולם לא היה רע בחיים ואם כן כיצד אידע להשיב על שאילתך? התבונן התלמיד סביבו בבית הדל, בבגדי הילדים הבלויים ובפניו של רבי זושא המאירים, והבין שהתשובה מהו טוב ומהו רע תלויה בנקודת המבט של האדם. אם האדם חושב שהכל בחיים מגיע לו, אז תמיד חסר לו והוא במרה שחורה ובעצבות גם אם חשבון הבנק שלו מלא וגדוש, שכן כבר לימדונו חז"ל- יש לו מנה (מאה) רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות. אבל אם האדם מודה לה' על כל מה שיש לו שכן לפי האמת לא מגיע לו כלום וכל מה שיש לו זה בחסד ה' עליו, אז הוא מודה לה' על הכל ואז הוא יכול להיות בשמחה תמיד. מעבר לכך, כותב החזון איש בקונטרס אמונה וביטחון, כאשר אדם יודע ומאמין שכל מה שעובר עליו בחיים הוא בהשגחה פרטית, ואף נברא לא יכול לעשות לו רע או טוב ללא רצון ה', הרי אדם זה הוא בעל ביטחון אמיתי בהקב"ה ויש עימו הנהגה מיוחדת של חסד, וכמו שאומר דוד המלך בתהילים- והבוטח בה' חסד יסובבנו.