יום שישי, 12 בפברואר 2010

פרשת משפטים- נצחיות חוקי התורה

בפרשת השבוע נאמר "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". דרשו חז"ל כי בכל מקום שנאמר ואלה (עם "ו" החיבור) מוסיף על הראשונים וכן כוונת הכתוב ללמדנו- מה הראשונים מסיני אף אלה מסיני, כמו שעשרת הדברות הכתובות בפרשה הקודמת ניתנו בהר סיני, כך גם המשפטים בפרשתינו שבין  אדם לחבירו אף הם ניתנו מסיני.
ופירוש הדברים הוא שלכל אומה מתוקנת יש חוקים ותקנות שנועדו להסדיר את היחסים החברתיים שבין אדם לחבירו כדי לקיים את חברתם המשותפת של בני אדם, ויכל הקורא לחשוב שמא גם חוקי התורה הם חוקים טובים שנחקקו בידי אדם כדי לקיים את העם כחברה מתוקנת. באה התורה ואומרת "ואלה המשפטים" ללמדך כי מקור הסמכות של חוקי התורה בשונה מחוקי האומות הוא במעמד הר סיני ובתורה מן השמיים, ולכן החיוב לקיים את החוקים אינו משתנה בשינוי הדורות ובשינוי התפיסות החברתיות ואמות המוסר הנקודתיות שבכל דור ודור, אלא חוקים אלה קבועים ועומדים לעולם, שכן מקור סמכותם הוא נצחי. מעצם הדבר מתבאר כי התורה אינה יכולה להשתנות אלא המציאות היא שמשתנה ויש להתאים את המציאות לחוקי התורה כפי שניתנו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ולא להתאים את התורה למציאות כשם שאין מתאימים את האדם לחליפה אלא את החליפה לאדם.

שאילה למחשבה: נאמר בפרשה "ורפוא ירפא" ודרשו חז"ל מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. מדוע צריך הרופא לקבל רשות בכדי לרפא?

תגובה 1:

  1. הרופא צריך רשות לרפא כי החולה חלה בגזירת שמיים. לכן ללא רשות כזאת לא הייתה אפשרות לבטל את גזירת החולי מעליו.

    השבמחק